בתוך חודש, המוזיאון גוגנהיים מבילבאו תציג במשך שלושה וחצי חודשים יצירות מושאלות, אוספים פרטיים ויצירות משלה של האמנית היפנית Yayoi Kusama, לחלוק כבוד לעבודתה מ-78 השנים האחרונות של הקריירה היצירתית שלה.
מה-27 ביוני ועד ה-8 באוקטובר תוכלו לראות את התערוכה Yayoi Kusama: 1945 עד היוםy, שתהיה רטרוספקטיבה שתוקדש לאחת הדמויות המשפיעות ביותר באמנות עכשווית ואייקון תרבותי של המאה ה-XNUMX.
עבודתו של קוסמה (יפן, 1929) מוקיעה אפליה גזעית ומגדרית, מבקרת את המיליטריזם ומושכת את תשומת הלב של התקשורת עם התרחשויות פּוּמְבֵּי.
העניין של קוסמה ב הטבע היא מיסטית ומילולית, כפי שקורה עם הדלעות שלה, שהאמנית מזהה כמעין רוח צמחית מיטיבה והשתקפות של נשמתה שלה.
האמן והסופר היפני הוא קול יחידי שתולדות האמנות התאוששה והציבה במקום רלוונטי, המגיע לו, מאז שהפך לאייקון תרבותי עולמי. במשך כמעט שמונה העשורים האחרונים, קוסמה רדפה באיתנות את חזונה אוונגרד, חידוד אסתטיקה אישית ייחודית ופילוסופיית ליבה של החיים.
העבודה שלו שובה אותנו עם המרחבים הבלתי מוגבלים שלה ושלה reflexiones על המחזורים הטבעיים של התחדשות. יאיוי קוסמה מספרת את סיפור חייה ויצירתה של האמנית הזו, תוך חזית הכמיהה שלה לחיבור הדדי ואת השאלות העמוקות על הקיום שמניעות את חקר היצירתיות שלה.
זוהי הרטרוספקטיבה הגדולה ביותר של האמנית שהתקיימה בעשור האחרון, עם כמעט 200 יצירות, כולל ציור, רישום, פיסול, מיצבים וחומר ארכיוני שמתעד את ההתרחשויות וההופעות שלה.
תערוכה זו בוחנת את עבודתה של קוסמה מהציורים הראשונים שעשתה כנערה, במהלך ההיסטוריה מלחמת העולם השנייה, ליצירות האמנות הסוחפות האחרונות שלו.
התערוכה מאורגנת מבחינה כרונולוגית ותמטית, התערוכה מכסה את הנושאים העיקריים של מחבר זה: אינסוף, הצטברות, קישוריות רדיקלית, טבע קוסמי, מוות ואנרגיית חיים, חזון מעמיק של היקום האובססיבי של יאיוי קוסמה, יוצר שבילה עשרות שנים בניסיון לזעזע את היקום שלנו עם עבודתו "לרפא את כל האנושות".
קוסאמה והאחרי מלחמה
יאיוי קוסמה סבלה מהזיות מההפרעה האובססיבית-קומפולסיבית שלה ומטראומה הקשורה לתוצאות מלחמת העולם השנייה. היא הייתה רק בת 16 כאשר הוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי.
הזיות אלו הביאו אותה לכליאה בבית חולים לחולי נפש, על מנת לתעל את הנוירוזה שבה חיה. למרות הניסיון, הוא הצליח לנצל את החלק הזה של חייו כדי לפתח את האמנות שלו.
ב-1960 עברה קוסמה - תוך התעלמות ממצבה הכלכלי הרעוע והאנגלית הגרועה שלה - לניו יורק, כשהיא מוגנת על ידי ג'ורג'יה אוקיף, אליה כתבה מכתב שאמרה שהיא רוצה לנסות את מזלה בתפוח הגדול. שם הוא התערב במהירות בעולם הפופ ארט ואקטיביזם תרבותי ופוליטי.
הוא התנסה בציור, פיסול, קולאז', קולנוע, משחק ועיצוב אופנה. היא הייתה חלק מקהילת האמנות שכללה את אנדי וורהול, דונלד ג'אד, קלייס אולדנבורג ואוקיף עצמה.
היא הייתה מקדמת הפרדיגמה של אהבה חופשית וביצעה כמה אירועי עירום; מחאותיו הטעונות מינית נגד מלחמת וייטנאם זיכו אותו לשמצה באמריקה ועלבונות ביפן. באופן פרדוקסלי, היא התרחקה מפרקטיקות מיניות, בשל ההתנגדות התת-מודעת שנוצרה בעקבות זכירת חיי הבגידה של אביה.
קוסמה, היוצר של אותם יצירות סכיזופרניות המדמות רשת אינסופית בקנה מידה גדול או נקודות צבעוניות מלוות במראות שנמצאו, עלה לגדולה בניו יורק. שם, שם פגשה גבר שותק ובודד, שחי עם אמה וגם עסק בקולאז' וציור: ג'וזף קורנל. הם פגעו מיד, אם כי במערכת יחסים וירטואלית אפלטונית.
לאחר מותו של קורנל, קוסמה – שהושפעה ממנו עמוקות – חזרה ליפן ב-1973. המומה מהזיותיה ומוצפת מצער ודיכאון עמוק, ארבע שנים לאחר מכן הסתגרה בבית החולים Seiwa, מכון לאנשים עם מחלות נפש, שם בילה יותר מארבעה עשורים. ידוע שקוסמה אמרה שיש לה התגלות: רק הסתגרות במכון כזה תעזור לה לתת דרור ליצירת עבודתה, וכך להציל את חייה.