יש אי ב אוקיינוס האטלנטי אשר נוצר כולו על ידי ה כוחות אכזריים של הטבע, שעוצב על ידי התפרצויות געשיות חוזרות ונשנות שהרסו את האדמות הפוריות של ילידיו.
על האי הזה, האי של Lanzarote, עם משטח דומה לזה של ה לונה y מאדים, אמן שקוראים לו לתת כבוד לנוף הוולקני ולגולמיות והיופי הבלתי מתפשרים של מולדתו.
כך הוא סזאר מנריקה, שהשתמשו במישורים הקודרים של לבה הירחי וגבעות זרועות סלע של Lanzarote כקנבס לבניית פרויקטים אדריכלי ועירוני.
כך, האי כולו הפך לחיפוש אמנותי לבטא את ההרמוניה בין האדם לטבע.
מנריקה, גם הוא צייר, פסל, מתכנן ערים ופעיל סביבתי, תרם לפונקציונליזם הכלכלי והחברתי של מולדתו בצורה חסרת תקדים.
ביכולתו יוצאת הדופן לשלב בין טבע ואומנות, הוא יצר גנים, נקודות תצפית, עיצב מרכזי תרבות והוביל רפורמות תיירות וחוף ברבים מהמדינות האיים הקנריים ומעבר לארכיפלג.
סזאר מנריקה קבררה, האמן שעיצב את האי של Lanzarote, נולד בשנת 1919 ב ארראכיף, באי Lanzarote, אחד מהאיים הוולקניים של ה האיים הקנרייםמול החוף הצפוני של אפריקה.
נולד וגדל במשפחה טיפוסית ממעמד הביניים, מנריקה היה מבלה את חופשות הקיץ בילדותו ליד החופים הטבעיים היפים ביותר באי, כמו פלאיה דה פמארה. הזמן שבילה שם בבית משפחתו והטבע השליו שאפף אותו הותירו בו רושם מתמשך.
מאוחר יותר, מנריקה נלחם מרצונו במדינה מלחמת אזרחים ספרדי אך סירב לדבר על כך כשחזר לאי ב-1939.
לאחר המלחמה, הוא נכנס ל האוניברסיטה הקנרית של לה לגונה ללמוד אדריכלות, קריירה טכנית שהוא נטש בגיל שנתיים. ב-1945 החליט מנריקה להמשיך בקריירה אמנותית ועבר לגור מדריד להיכנס ל האקדמיה לאמנויות יפות של סן פרננדו. לאחר האקדמיה, כצייר ומורה לאמנות שסיים לאחרונה את לימודיו, החל מנריקה להציג את עבודותיו על בסיס קבוע הן ב ספרד כמו בחו"ל.
חייתי ועבדתי בהצלחה כבר כמעט שני עשורים. מדריד כאשר, בשנת 1964, בעקבות עצתו של בן דודו, הוא נסע אל ניו יורק, שם הוא היה שקוע באידיאלים האסתטיים החדשים, התנועות והתרבות החזותית שלימים ימלאו תפקיד מכריע בהתפתחותו היצירתית.
חסות אמנותית נדיבה של נלסון רוקפלר אפשרו למנריק לשכור סטודיו ב- צד מזרחי de מנהטן ויקיים שלוש תערוכות אישיות עם הגלריה היוקרתית בניו יורק קתרין ויויאנו.
למרות החברות הפורייה שלו עם אמנים, עיתונאים, סופרים ובוהמיינים, הוא החל לחוש נוסטלגיה לאי הולדתו ועזב ניו יורק בקיץ 1966.
מנריקה חזר אליו Lanzarote בתקופה משגשגת שבה הנהגת האי קידמה מודל תיירותי אמיתי ומוצלח המבוסס על שיפוץ מרחבי טבע ומשאבים, והוזמנה ליצור בו מרכז אמנות ותרבות.
באותה שנה החל מנריקה לעבוד על ביתו הפרטי, והפך מקבץ בועות געשיות לבית תת קרקעי מפואר, המשולב בצורה חלקה בנוף שמסביב.
הוא שילב אדריכלות מסורתית ושיפר את פשטותה עם אלמנטים פונקציונליים מודרניים כמו גרמי מדרגות סוחפים, חלונות רחבים ומסדרונות מרווחים. הבניין המכונה טהיצ'ה טארו בתים את קרן סזאר מנריקה.
הצורות והצבעים שהאי מכיל כיום משקפים תכונות מודרניסטיות בעוד שהתנועה המשותפת של האלמנטים שלו מגלמת סיכום ברור של הרעיונות המרכזיים של מנריקה, הסימביוזה בין האדם לטבע.
למרות שהוא תרם רבות לפיתוח תעשיית התיירות ב Lanzarote, מנריקה הביע שוב ושוב דאגה מהכוחות המזהמים וההרסניים של התעשייה וחזה את מבול התיירים שהאי עומד לרצות, אז הוא תיעד את הסגנון האדריכלי המסורתי הייחודי של האי ושכנע את המקומיים לשמר אותו. , מאחר שהוא מחויב ל- הגנה על ערכי התרבות והנוף של האי.
כוחות האפל של תיירות ההמונים ממשיכים לאיים על האי Lanzarote, הנאבקת על אמצעים להפחתת העודף של תיירות זה נמשך עד היום, אבל מורשתו של מנריקה וחזונו האנטי-התפתחותי והפרוטקציוניסטי מהדהדים לילידי האי שנקטו עמדה כדי להציל את האי הוולקני הייחודי שלהם מניצול.