המוות של עבאס קירוסטאמי 4 ביולי 2016 היווה הלם לעולם הקולנוע, כי יותר מיוצר, הוא היה אמן, והעולם לעולם אינו מוכן לשחרר אמן.
נולד ב -22 ביוני 1940 בשנת טהרן, איראן, הסרטים שלו הם היו ידועים בכל רחבי העולם וזכו להכרה במעגל הפסטיבלים. הפרקים שלו חוללו מהפכה ברעיון הקולנוע האיראני מכיוון שהתמקד באותנטיות ולא בפופולריות. הצלחתו הגלובלית אפשרה להקרין את ארצו לתרבותה ולא לפוליטיקה שלה.
למרות העובדה שסרטיו לא עסקו בפיתולים עלילתיים או עקבו אחר מבנה פורמלי כלשהו, קיארוסטאמי בסופו של דבר לוכד את מהות התרבות במדינה בכך שהוא מציע לקהל אנשים אמיתיים לשחק דמויות שסבלו ממאבקים ואסונות בסרטיהם. במיוחד גם מהשימוש במכונית כמעט בכל סרטיו, מה שנתן לקהל הבנה של חייו הפרטיים של העם האיראני.
וזה שבמכוניות של עבאס התפתחו סיפורים על נישואים, דיכאון ומאבקים אישיים. הסרט שלך עשר, משנת 2002, למשל, המתרחשת בעיר טהראן, מספרת את סיפורן של נשים המתמודדות עם מאבקים אישיים המושפעים מהמדינה, אך מתוך מכונית, ובצורה זו, המכונית משמשת ייצוג של בית בו הביטוי מתרחש באופן חופשי.
בשביל אותו דבר מנהל, מרחב המכונית מאלץ את הצופה להאזין לסיפורים אלה ולהבין את עומקם.
סיפוריו הפשוטים, תוך שימוש מתמיד בצילומים של נופים וצלילים שלווים, מעניקים לקהל את החופש להפוך לקולנוען משלו. פשטות זו מעניקה לצופים את החופש ליצור מורכבות בניסיון למצוא את מטרתם ביחס לסרטיהם, באופן זה הקולנוע שלו לא שימש לצמיחה אישית או להבנה עצמית שלהם, אלא לצופים להבין זה את זה.
סצנה של התקרבות. מקור: פינטרסט
הקולנוע של עבאס קירוסטאמי זהו גם מרד נגד הזרם המרכזי של הוליווד עבור אותם פרטים, מכיוון שמעולם לא נותנים לצופים שלו סוף ישיר לסרטיו, הם נהנים מאותנטיות ייחודית.
במילים אחרות, הקולנוע אינו נוגע לתת לצופה את מבוקשו, אלא לאפשר לו לחשוב, לשקף ולהטיל ספק במטרת הסרט, וכמובן, בעצמו.
קיארוסטמי ותשוקתו לאמנות הקולנוע שתמיד שיקף יחמיצו. הסגנון שלו זה לעולם לא יובן במלואו, אבל זהו העניין יופי של קולנוע כי הסגנון שייך ליוצר הקולנוע ותמונות נרטיביות ומרגשות שייכות לצופה.
עבאס לעולם לא יעשה שוב סרט וזה בסדר כי סרטיו תמיד יהיו רלוונטיים, הוא משתחרר מהאמת, הוא מאפשר לאחדות האסתטיקה של הקולנוע לתפוס את היופי של מה שאי אפשר להסביר, כשהוא נושא את תורתו הגבוהה ביותר כטוטם לסטודנטים לקולנוע צעירים: אם יוצר מתמקד כל הזמן באמת, זה לא מאפשר צמיחה אישית כי לא נשאר מה להגיד על זה. אבל אם אתה תופס את הפשטות של הלא נודע, אז יש עוד מה לומר.
למרות שבסופו של דבר הוא חי על המסך לנצח, להלן שלושה סרטים לגלות.
תקריב, 1991
הרוח תישא אותנו, 1999
הנה, 2002
מסגרות 24