כאשר אתה מדבר אנדי וורהול אף פעם לא עולה לי בראש להתעמק בו רוחני כאופציה ראשונה, אבל הפעם ההיבט הזה היה זה שמוזיאון ברוקלין רצה להתמקד בו.
ואם מישהו פקפק בכך שחסר אותו לאמן הזה, במדגם אנדי וורהול: התגלות כל אחד יכול למצוא עדויות רבות לאמונותיו הדתיות ביצירות שהעניק לחיים, בנוסף להיבט הפרטי יותר.
זה נפלא התערוכה מנתחת את הקתוליות של וורהול למלוא המשמעות של זה, תוך שימת לב מלאה לחייו כהומוסקסואלים ולפריטי הצריכה החילוניים שהחזיקו את תשומת לבו.
בשל כך, יצירותיו הפחות מוכרות הן חלק מהמופע הזה. כזה הוא המקרה של הסעודה האחרונה (היה מישהו עם גוף), המשלב את המשיח של לאונרדו דה וינצ'י עם דוגמנית כושר שרירית במיוחד מפרסומת.
וורהול, ששמו האמיתי היה אנדרו וורהולה, נולד בפיטסבורג להורים שהיגרו מסלובקיה. הוא גדל בשכונת רוסקה דולינה, שם הכנסייה הקתולית הביזנטית של סנט ג'ון כריסוסטום הייתה מקום מפגש לאוכלוסיית מעמד הפועלים.
יש לציין שבכל סוף שבוע, האמן הלך עם אמו לשירותים של אותה כנסייה, אז הוא גדל לראות אייקונים וציורים של השליחים סן חואן, סן אנדרס, סנטו טומאס וסן פדרו, שהושאלו (אותו הדבר). שוורהול ראה כל כך הרבה שנים) לתערוכה זו.
משהו מעניין שמציגה התערוכה הם רישומי המלאכים העדינים שעשתה אמו של האמן, ג'וליה וורהולה, שהייתה לה השפעה רבה על אמונתו עד לחייו הבוגרים, אז המשיכה לגור איתו.
תערוכה זו שלמה (ומורכבת) ביותר ומתייחסת למספר עצום של היבטים, מהקונפליקט שהיה קיים בעת היותו הומוסקסואליות ולהמשיך להיות קתולי טוב עד איך כמה אישים מהדת הזו הורדו בדרגה.
אין ספק שזו אחת מאותן דוגמאות שחובה לראות מאחר שהיא מספקת כלים להכיר אייקון בעולם האמנות כמו אנדי וורהול דרך הטקסים, המבנים והאמונות שלו, ומעל הכל איך הם הסתננו לתוך העולם היצירתי שלו כדי לעשות זאת. הוויה מורכבת עוד יותר.