המפעל היה שם המחקר של אנדי וורהול, אבל כל מי שמתעניין בשנות ה-1960 ב ניו יורק אתה יודע שזה הרבה יותר מזה.
בִּמְהִירוּת המפעל הפך לנקודה החמה עבור אנשים מכל תחומי החיים (מוזיקאים, מלכות דראגדוגמניות, אנשי חברה, מכורים לסמים, כוכבי קולנוע מבוגרים והוגים חופשיים) לבלות ולשחרר את הפוטנציאל היצירתי שלהם.
מקום זה, בנוסף לאכלס הפרויקטים של וורהול, אפשר לאמן להגדיל במהירות את הפרודוקטיביות המסחרית של האמנות שלו בשל העובדה שהיא התפרסמה בזכות המסיבות הפרועות שלה והיותה הנקודה המושלמת להתנסות.
לו ריד של המחתרת של הקטיפה, הכריז פעם שהוא מחשיב את עצמו כתוצר של המפעל של אנדי וורהול, כי כל מה שהוא עשה שם היה לשבת ולצפות בכל האנשים המוכשרים והיצירתיים להפליא שעשו אמנות ללא הרף, כך שאי אפשר היה שלא להיות מושפע מזה.
אנדי וורהול עם ספריי צבע במפעל, ניו יורק, 1965. מקור: ווג
בין השאלות הראשונות שאנו רוצים להבהיר על המקום הסמלי הזה היא איך הוא קיבל את שמו.
עם ההתמקדות שלהם בייצור המוני ובצרכנות, מפעלים אינם מקומות שבדרך כלל משייכים לאמנות ויצירתיות.
עם זאת, בהתחשב ב הטבע מכניקת הפופ-ארט של אנדי וורהול, זה היה שם יותר ממתאים למקום העבודה שלו.
וורהול היה חלוץ בגישה מסחרית יותר לייצור אמנות, שהייתה אז שערורייה למדי.
לאמן זה לא היה עניין ליצור יצירות רק לעשירים, אלא פנה להמונים על ידי הצבת דמויות מתרבות הפופ במרכז עבודתו, במיוחד מוצרים וסלבריטאים.
בוב דילן עם אנדי וורהול וג'רארד מלאנגה במפעל, ניו יורק, 1965. מקור: ווג
נושא זה פנה אל החברה בכלל ואיפשר לו לפנות להמונים. בתיאוריה, כמו שכל אחד יכול להחזיק כל פריט מתוצרת מפעל, כל אחד יכול להיות בעל וורהול.
השם של המפעל מתאים על אחת כמה וכמה בהתחשב בתהליך הדפסת המסך שבו למעשה הפיק וורהול את עבודתו.
במקום לצייר כל יצירה ביד, הוא פשוט העביר את העיצובים השבלוניים שלו, מה שאפשר לו לשחזר יצירה מספר פעמים ולהפיק הדפסים במהירות גבוהה.
אבל במקום הזה, שהיו לו שלושה לוקיישנים בניו יורק בין 1963 ל-1984, לא רק צולמו הדפסי מסך, אלא צולמו מדי יום מבחני מסך, מוזיקה, סרטי תעודה ניסיוניים ומשהו חדש.
The Factory הראשון הוא ללא ספק המפורסם ביותר. המקום הזה נודע גם בשם מפעל הכסף (Silver Factory) מכיוון שהוא היה מכוסה בצבע כסף, נייר כסף וחתיכות מראות שבורות שהציב הצלם בילי Name, שתיעד את כל מה שקרה שם.
שני המיקומים האחרים של הסטודיו המפורסם הזה היו ביוניון סקוור וברודווי, אבל הם מעולם לא זרחו כמו הראשון.
עשרות שנים לאחר הקמת המפעל המפורסם של אנדי וורהול, אנשים ממשיכים להיות מוקסמים מהאירועים ומהעבודה שהתרחשו שם, ואין פלא.
סטודיו זה נותר סמל לביטוי האמנותי האוונגרד והטרנסגרסיבי ביותר של שנות ה-1960, שבגינם הוא זכה לשבחים רבים בסרטים, ספרים, מוזיקה ואמנויות חזותיות אחרות.
אין ספק, המפעל הוליד מהפכה תרבותית חסרת תקדים ועדיין לא היה עוד סטודיו של אמן שמכיל בצורה כל כך מושלמת זמן, מקום ומזג אמנותי כמו זה.