דייוויד הוקני (1937) הוא א צייר, מעצב, סצנוגרף, מדפסת וצלם אנגלית ומעריך נהדר של פופ ארט.
היבט רלוונטי באמנות הקריאייטיב האנגלי, אך שאינו ידוע כל כך, קשור לתסנוגרפיה שלו.
הוקני עיצב עבורו תיאטרון רויאל קורט, פסטיבל גלינדבורן, לה סקאלה ובית האופרה המטרופוליטן בניו יורק.
בתסריטוגרפיה שלו, הוקני משתמש במגוון רחב של טכניקות כגון חרוט, קולאז 'וציור, מדיה שהוא מיישם גם ישירות על עצמים תלת מימדיים.
התסריטוגרפיה הראשונה שלו נעשתה על בסיס טיפות מצוירות לאופרה התקדמות הליברטין (1951), מאת איגור סטרווינסקי, בשנת 1975 באופרת פסטיבל גלינדבורן באנגליה.
מגיחה ראשונה זו לעולם הסצנוגרפיה, התיאטרון הפך להשפעה רבה על האמנות והתפיסה האסתטית של דייוויד הוקני.
בשנת 1978 הוא יצר את התרחיש של חליל הקסם; במהלך 1982 הוא הסכים לעצב את האמנות והתלבושות לשלושה הצגות צרפתיות מהמאה ה -XNUMX בבית האופרה מטרופוליטן.
מצעד, ריקוד עם מוסיקה מאת אריק סאטי; שדיים של טירסיאס, יצירת ליברטו מאת גיום אפולינר ומוזיקה מאת פרנסיס פולנק, ו הילד והלחשים, אופרה עם ליברטו מאת קולט ומוזיקה מאת מוריס ראוול המציאו את היצירות הללו.
דייוויד הוקני עיצב גם תפאורות להצגה טורנדוט de פוצ'יני בשנת 1991 באופרה ליריק בשיקגו ועל עבודתו של ריצ'רד שטראוס, האישה ללא צל בשנת 1992, בבית האופרה המלכותי בלונדון.
סינסתזיה וצבעים עזים בתגובה לגירויים מוסיקליים הם העקרונות עליהם הוא מבסס את עיצוב תפאורות הבמה שלו לאופרות ובלט, כמו גם את המימד שלהם.
בוא האביב לוולדגייט, מזרח יורקשייר, בשנת 2011, עבודה המורכבת מ -52 חלקים, 51 רישומים שנעשו עם אייפד וציור שמן על 32 בדים, יכולה להיחשב כפיתוח החזון הנופי של דייוויד הוקני, שכן ליצירה עצומה זו יש איכות קולנועית מסוימת.