פיירו גילארדי (1942) הוא אמן ופעיל איטלקי שהתמסר ל היחסים בין אמנות ל הטבע.
ההשפעות החשובות ביותר שלו הגיעו מהגותם הביקורתית של מישל פוקו, ז'יל דלז ופליקס גואטרי, ומאמנים כמו מיכאלאנג'לו פיסטולטו.
הנושאים השולטים ביצירותיו הם איכות הסביבה, אקולוגיה, אנרגיה גרעינית וספקולציות נדל"ן.
האמן החזותי נולד בטורינו, איטליה, ולמד בליציאום האמנותי של אותה עיר. הוא היה מעריך חשוב של אמנות פוֹרה.
הצעותיו התבססו על המצאה מחודשת של מקומות ויחסים עם הנוף כדי להפוך אירוע אמנותי טקס קולקטיבי, חברתי ופוליטי.
כמו אמנים אחרים במגמת ארטה פוברה, גילארדי מביט בטבע מסיבות ליצור כי הסביבה הייתה תמיד מקור ההשראה העיקרי לאמנות, כפי שקרה בציורי המערות של הפליאוליתית. כזה הוא המקרה של ג'וליו פנון שמתערב ומשנה גזעי עצים כדי להשאיר חותם.
גילארדי תמך בעבודתם של אמנים כמו ריצ'רד לונג וג'אן דיבטס, והציג את יצירותיו של ברוס נאומן ו אווה הס באירופה.
בשנות האלפיים החל גילארדי את פרויקט החוץ שנקרא "פארק לאמנות חיה" בטורינו, בה השתתפו אמנים כמו דומיניק גונזלס-פורסטר, ז'יל קלמנט, אלמרסגוי לארה ומישל בלאזי, כמו גם מדענים והציבור עצמו. כך, פיירו גילארדי הופך לדמות מייצגת המעוררת את האינטראקציה בין אמנות לחברה.
המחבר השתתף גם בפרויקט נוסף ליצירת "פארק אמנות" בשם "אקו פארק דל ארטה" שהוצג בשני מפלסים, אחד באוויר הפתוח, עם סיור במתקנים אמנותיים על דשא, ומחתרת נוספת, עם חדרים ומעבדות לביטוי חופשי.
פיירו גילארדי חי ועובד בטורינו.