צחוק הוא מרפא, עשיית אמנות במה מעצימה אותה, מתעלת אותה ו לְרַגֵשׁ. לליצן יש אופי מְרַפֵּא. כמו כל דיסציפלינה של תיאטרון, היכולת לשים את עצמך בנעליים של אחר, או של רבים אחרים (הדמויות שלך) מאפשרת לך לראות את עצמך מבחוץ ומבפנים. מהמראה ונגד המראה. כך חיה במאי הבמה גבריאלה מוניוז את הליצן: כמו כדור שהציל אותה מהתבוננות פנימה.
הוא אומר שהוא תמיד היה כזה מְשׁוּנֶה, אלא שה תיאטרון הציל אותה הידועה יותר בסצנה בתור צ'ולה הליצן, גבריאלה מוניוז הוכיחה את תפקידן של נשים בדיסציפלינה הזו באמצעות דמותה: גרטה. שלוש אחת מושלמת.
עם גרטה, צ'ולה-גבי הליצן, הוא מדגיש את הטבע המרפא של המקצוע שלו וכיצד הוא אפשר לו להיפטר מהצניעות כדי לשבור את סטריאוטיפים של הגוף הנשי ולחלוק את שורשיה המקסיקנים עם העולם.
"ההורים שלי לא ידעו שאני הולך לצאת עם זה שאני רוצה להיות ליצן!", הוא אמר בראיונות.
להבין איך הליצן הזה לוקח את העבודה שלה ברצינות רבה כמו ליצן, אתה צריך להכיר את הסיפור שלו, הקשור קשר הדוק לחופש שירשו הוריו, שככל הנראה לא היה להם קשר לאמנויות: עורך דין ורופא.
את הגיחות הראשונות שלו לאופרה עשה מאמו, שם ראה אותה בוכה בעוצמה שהוא ירש. הוא זוכר את הגישות הראשונות של אביו לקומדיה: קלטות של השמן והרזה, צ'ארלס צ'פלין והפקות מאולתרות שעוצבו עבור גבי הקטנה ואחותה, ולנטינה, לתפקד בתורן.
"אבא שלי הוא ליצן מאסטר גדול ומכיוון שלא דיברתי, הוא אמר לנו: 'אנחנו הולכים לעשות סרט אילם!' הוא ביקש מצלמת בטא, הלביש אותנו, כתב תסריט, נתן לנו דמויות וצילם אותנו. הרגשתי כמו דג במים".
לליצן של גבי אין כמעט קשר לקרקס, אבל כמו שקרה פעם עם אמני אוהלים, קפיצה מצד אחד לצד השני הייתה המפתח, תמיד מונע על ידי מנהג משפחתי: קח כל מקצוע לתוצאות הסופיות שלו: "זה כל כך משמח אותך שזה גורם לך לחשוב שזה יכול להפוך לאורח חיים".
לאחר כליאת המגיפה ששיתקה את המופעים הצפופים, גבריאלה מוניוז חזרה לבמה רק לפני שנה עם הצעה שמנתחת את ההשלכות של יצירת במה בתקופות של קוביד-19, עם פרויקט בשם עפר!, (הסרת שכבות לשלד), אותו הציג ב- Centro Cultural del Bosque, במקסיקו סיטי.
לפיכך, הוא מציע לציבור הפעלות עם אורחים, משחקים, טכניקות ונרטיבים של אמנויות הבמה, מתוך רצון לחשוב מחדש ולבנות את inspiración, לאחר שנה וחצי של אי יכולת לעשות את כל האמור לעיל עקב מגבלות סניטריות למניעת זיהומים בקוביד-19.
עפר!, (הסרת שכבות לשלד) היא מופע ליצנים שמשקף איך אנחנו מתחברים לצד הכי פגיע, הכי קל, הכי עירום שלנו, בלי לפחד כל כך. זה הגיוני מאוד אחרי כל החוויות והטראומות שהביאה המגיפה.
גבי-גרטה-צ'ולה, זרם דיאלקטי (או טריאלקטי, אם הניאולוגיזם שווה את זה) של אלטר-אגו שאפשרו לאישה הזו לשנות את גודל תפקיד הליצן ואמנויות הבמה, כדרך לברוח מעצמו, לבוא. לחזור לעצמך.