ספר חדש על הטירוף של וינסנט ואן-גוך

14 בינואר 2019 בשעה 22:22.


ספר חדש על הטירוף של וינסנט ואן-גוך


דמנציה, אהבה דרמה או מאבק בין חברים? הסיבות שהובילו את וינסנט ואן גוך לחתוך את אוזנו השמאלית בדצמבר 23 מ- 1888 בארל, צרפת עם זאת, אנחנו עומדים על אותו חלק של ההיסטוריה ויש לנו שכח את השנים מאוחר יותר, כאשר פוסט-אימפרסיוניסטי נכנס הפסיכיאטרי סנט פול.

מ 8 של חודש מאי של 1889 ל 16 של חודש מאי של 1890 היה הזמן שבו הוא נשאר במקלט ואשר מתקרב הספר החדש לילה סטארי: ואן גוך במקלט, מהעיתונאי והחוקר של ואן גוך מרטין ביילי.
המחבר מביא לאור פרטים חדשים על איך החיים היו כמו בסנט פול, הציורים ואן גוך נוצר בזמן שהוא היה שם, וכן חזון על מצבו הנפשי השברירי. מחקר זה היה מבוסס על אותיות, עיתון שלא פורסם על ידי אמן מקומי שהכיר את הצייר ההולנדי ורשומות החולים.

אמנות כטיפול

אמנם ב Sאיינט-פול ניצל למוסיקה ולאמנות כדי לרפא את המטופלים שלהם, לוואן גוך היתה הזכות לשמור על קצב העבודה שלו, כי הוא התיידד עם הבמאי, תאופיל פיירון. ללא ספק, זה היה רגע פורה מאוד בקריירה שלו אבל המשברים שלו הוביל אותו לאכול את הפיגמנטים שלו: "הזיכרונות שלי מהתקופות הרעות האלה מעורפלות", כתב לתיאו, והודה שאכל "דברים מלוכלכים".
באותה תקופה עשה ואן גוך ציורים גדולים, יותר מאשר 150 אשר שרדו. העבודות בהשראת הגן של סנט פול, הנוף של שדות החיטה, הדיוקן העצמי ודיוקנאות של הצוות.

לאחר שנכנס מרצונו, נשאר זמן קצר. עבור ואן גוך להיות בסביבה כי עשה אותו חולה יותר. מרטין ביילי חושב שבעיות בריאות הנפש שלו גרמו למום עצמי
"הוא יכול היה לעשות זאת במאמץ נואש להשתיק את הרעשים או המילים הנוראיים שהוא חשב שהוא שומע", כותב ביילי. "בייאוש מלא, ואן גוך יכול היה להאמין שבאמצעות הסרת האוזן הוא כבר לא ישמע את הצלילים הנוראיים שמשגעים אותו."

אחרי ואן גוך

כרגע סן-פול-דה-מאוזול זה ממשיך להיות בית חולים פסיכיאטרי, אבל גם זה היה אפשרי כמוזיאון. הציבור יכול לבקר בגנים שלו, בקפלה ובמנזר של המאה ה -12, כמו גם בכמה חדרים, כולל אחד מרוהט כאילו זה היה 1889 שוב. הפוסטר אומר "חדר השינה של ואן גוך", אבל האמנית באמת ישנה בחלק אחר של המקלט.