פארק seo-bo הוא נחשב לאחד הדמויות המרכזיות של האמנות הקוריאנית העכשווית, שנחשב גם לאבי התנועה דנצ'קווה, זרם שנמנע מכל התייחסות לריאליזם המערבי ביצירותיו, ויצר בעיקר ציורים חַד גוֹנִי ומינימליסטי.
מקור: אנדרו רוסת, הניו יורק טיימס.
נולד בשנת 1931 ב יצ'ון, גיאונגבוק, פארק היה חלק מדור שהושפע עמוקות מ- מלחמת קוריאה, שהתקיים בין השנים 1950 ל -1953 וחילק את המדינה לצפון ולדרום.
בשנת 1961, בזכות כישרונו, הוא קיבל מלגה מטעם אונסק"ו ובסופו של דבר בילה שנה בתוך פריז שם מצא את עצמו מוקסם מעוצמת האמנות ובעיקר מהחופש שמציע בד ריק, ולכן החל להתנסות בהפשטה מערבית, במיוחד בסגנון אמנות אינפורמל.
פארק החל לחקור א מתודולוגיה אינטרוספקטיבי יותר שמקורו בפילוסופיה הטאואיסטית והבודהיסטית וגם במסורת הקליגרפיה הקוריאנית.
בעבודות מוקדמות השתמש פארק בשורות עיפרון חוזרות שנחרטות למשטח צבוע מונוכרומטי עדיין רטוב, ומאוחר יותר עבודות מתרחבות על שפה זו על ידי הצגת האנג'י, נייר קוריאני מסורתי העשוי מקליפת תות, הנצמד אל פני השטח של הבד.
התפתחות זו, יחד עם החדרת הצבע, אפשרו שינוי מרחיב של התרגול שלו כשהמשיך בחיפוש אחר ריקנות באמצעות צמצום.
הודות לתהליך החדש הזה שהוא אימץ בעבודתו, פארק seo-bo החל לפתוח דלתות ולהרחיב את סקרנותו, מה שהניע את הפיכתו לדמות בסיסית ב אמנות עכשווית קוריאני עם גיחתו ל דנצ'קווה, סינתזה בין הרוח הקוריאנית המסורתית לבין ההפשטה המערבית, שהופיעה בתחילת שנות השבעים של המאה ה -1970 קוריאה שֶׁלְאַחַר הַמִלחָמָה.
כשהוא נכנס למגמה זו במלואו, הוא החל לזכות בהכרה בינלאומית למרות שהתנועה המונוכרום הקוריאנית מעולם לא הוגדרה עם יחידה אחת. לְהַפְגִין.
ייסוריו מיד לאחר מלחמת קוריאה, כמו גם את השפעת האמנות הבלתי פורמלית ביצירותיו המוקדמות, ניתן לראות בסדרותיו פרימורדיאליס, שנעשו בתחילת שנות השישים, ומאופיינים במשיחות מכחול אגרסיביות, גוונים כהים וצורות אמורפיות.
עם זאת, באמצע שנות השישים האמן דחה את הגישה המערבית והחל להקדיש את זמנו ללימוד פילוסופיה מזרחית.
יחד עם אמנים כמו צ'ונג צ'אנג-סופה y לי אופן, אשר ידועים בדרך כלל בשימוש בלוח נייטרלי (לבן, בז 'ושחור), החומר שלהם, הדגש על מרכיבים ובדים ציוריים, כמו גם התהליך החינוכי והשיטתי שלהם החלו להיראות בשאר העולם, כך הנחשבים לחברים המייסדים של התנועה המונוכרום.
כבר בשנת 1957, הוא סייע בהקמת איגוד האמנים היון-דיי סביב עקרונות הדו"ח האמנותי, שטכניקות המחווה שלו ו מופשט, כגון אלה של ציור האקשן ושדה הצבע ב ארצות הברית, יאפשר לאמנים צעירים קוריאנים להתבטא.
בציורים של פארק seo-bo התהליך והמשמעת שוררים, עזיבה את האסתטיקה המוקדמת של האמן, שהיתה בהשראת תנועה צרפתית שהופיעה במקביל ל אקספרסיוניזם תקציר אמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה.
כיום, עבודותיו של פארק ממשיכות להיות מוצגות ברחבי העולם קרן לאנגן, נאוס, מוזיאון סולומון גוגנהיים, מוזיאון לאמנויות יפות de בוסטון,הביאנלה הראשונה של ונציה, מוזיאון האמנות של סמסונג, סיאול, מוזיאון אומנות de פורטלנד, אורגון, המוזיאון לאמנות של סינגפור, קונסטהלה וינה de Viena, וב מוזיאון ברוקלין de ניו יורק, בין מקומות רבים נוספים.
עבודתו נכללת באוספים של גן הפסלים והמוזיאון של הירשהורן, וושינגטון; מוזיאון סולומון ר גוגנהיים, ניו יורק; M+, הונג קונג; גוגנהיים אבו דאבי, איחוד אמירויות ערביות; המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית de סיאול; וה K20, Kunstsammlung Nordrhein-Westfalen, בין יתר.