לינט יאדום-בואקיה היא אמנית וסופרת בריטית המוערכת בזכות דיוקנאותיה החידתיים של אנשים בדיוניים.
הדמויות בציוריו אינן אנשים אמיתיים: הוא יוצר אותם מהם מצאת תמונות והדמיון שלך.
הדמויות שלו מצוירות לעתים קרובות בפרצים ספונטניים ואינסטינקטיביים, ונראה שהדמויות שלו קיימות מחוץ לזמן או למקום ספציפיים.
לינט נולדה ב לונדון בשנת 1977. בתחילה למד לצייר על ידי עבודה מהחיים, אך שינה את גישתו לציור בשלב מוקדם בזמן שלמד ב- בית הספר לאמנות פלמות', על החוף של קורנוול. Yadom-Boakye גילתה שהיא פחות מעוניינת ביצירת דיוקנאות של אנשים ויותר מתעניינת בפעולת הציור עצמה.
למדתי לצייר על ידי התבוננות בציור ואני ממשיכה ללמוד על ידי התבוננות בציור. במובן זה, ההיסטוריה משמשת כמשאב. אבל המשיכה הגדולה ביותר עבורי היא הכוח שצבע יכול להפעיל לאורך זמן.
כדי לבצע את אמנותו, Yadom-Boakye עובד עם צבע שמן על קנבס או פשתן מחוספס.
הרעיונות לציוריו מגיעים ממגוון תצפיות: צבע, קומפוזיציה, מחווה או כיוון מסוים של אור.
כדי להעניק להם את החיים שהשיג, הוא משתמש בדימויים שנמצאו, בזיכרונות, בספרות ובהיסטוריה של הציור כמקורות ליצירתו.
כל ציור הוא חקירה של מצב נפשי, תנועה ותנוחה אחרת, מפורט על פני הבד.
הדמויות הבדיוניות של Yadom-Boakye חיות בעולמות פרטיים. למרות שהם עשויים לחייך או להסתכל לכיוון שלנו, הם מתעסקים בעצמם. גם מוכר וגם מסתורי, מזמינים להקרין את הפרשנויות שלהם.
לדמויות בציורים, יתרה מכך, איכות נצחית. קשה למקם אותם בכוונה. לעתים רחוקות הוא כולל משהו שרומז על הסגנון, האופנה או התרבות של תקופה מסוימת. דמויותיו מתוארות לרוב ללא נעליים, למשל, ומעטים החפצים המקשרים אותן לעידן מסוים.
אי הוודאות הזו חשובה לאופן פעולתו של Yadom-Boakye ומחייבת את הצופה להשתמש בסקרנות, בהמצאה ובדמיון שלו כדי לפרש את ציוריו של האמן.
אני עובד מתוך אלבומים, אני עובד מתמונות שאני אוסף, אני עובד קצת מהחיים, אני מחפש את התמונות שאני צריך, אני מצלם. כל זה מורכב לאחר מכן על הבד.
בנוסף לתרגול המרתק שלה, הכתיבה היא היסוד של התרגול של האמן. היא גם ציירת וגם כותבת פרוזה ושירה, ומבחינתה, שתי צורות היצירתיות נפרדות אך שזורות זו בזו.
באופן דומה, הוא נותן לציוריו כותרות פיוטיות; הוא מתאר אותם כ"סימן מכחול נוסף", ולמרות שהם חלק בלתי נפרד מכל יצירה, הם אינם הסבר או תיאור, הם קרשי קפיצה לדמיון שלנו.
מוזיקה, לבסוף, משחקת תפקיד חשוב בתרגול של האמנית, והיא תיארה אותה כמוזיקה שהיא שומעת דרך ציוריה.