התמונה הפכה לבלתי נשכחת: אלפי אנשים צועקים בראש חומת ברלין, שעד ליל ה-9 בנובמבר 1989 חילקה את העיר במשך 28 שנים.
כעת, יותר מ-30 שנה לאחר שהברלינאים החלו לשבור את המחסום, אבן הדרך בהיסטוריה ממשיכה להיחגג בתוך רגשות מעורבים, כאשר חברי עולם האמנות הגרמני מזכירים הן את התקוות והן את האכזבות של האיחוד מחדש, ונזכרים שהפילוג שנוצר ב- סוף ה מלחמת העולם השני זה משהו שאולי לעולם לא יירפא, או שהוא לא יעשה את זה בלי לתבוע קורבנות.
כדאי לזכור שכמה ימים לפני נפילת החומה התאספו מזרח גרמנים כדי להפגין למען סוציאליזם דמוקרטי בארצם. מעטים יכלו לדמיין שבמקום הרפורמה שהם קוראים לה, יבוא איחוד וקפיטליזם.
אף שהפרספקטיבה זו היא רק אחת, היא גם מעלה שאלות רחבות יותר: מה הושג ומה הלך לאיבוד? איך מיישבים את החלום הדמוקרטי-סוציאליסטי הכושל הזה בזמן שהאמנות עומדת בפני תנאים קשים יותר ויותר בעולם? ברלין ושאר העולם? ואיך מוזיאונים וגלריות צריכים להציג את האמנות של מזרח גרמניה והאמנים שלה מבלי לסמל אותם?
מקור: גטי אימג'ס
כדי מוניקה בונוויצ'יני, תומאס שייביץ y דמויות אחרות מעולם האמנות שחי את הרגע ההיסטורי הזה, מזכירים שהדרך להתמודד עם המורכבות של נפילת החומה היא להקשיב ל האמנים שחוו ישירות את האירוע, כמו גם התוצאות שלו.
שמות כמו הרמן נואק, קלאוס קיליש, סוון ג'ון, ניקולאוס שאפהאוזן, קורנליה שלימה, גרד הארי ליבקה, נורברט ביסקי, מוניקה בונוויצ'יני, סבין הרמן, תומאס שייביץ y כריסטוף טנרט, בין רבים אחרים, כמה מהאמנים שחיו את הגילוי המחודש של העיר, כזה שהפך למעניין, תוסס, פתוח, אבל גם יקר.
בעוד כמה שנים, ברלין הוא הפך למרכז ייצור האמנות העכשווית.
כשנפתח הגבול, למי שלא יצא מזרח גרמניה, אבק דק החל לרדת על האשליה של מימוש עצמי מהיר ב תנאים חדשים של מדינה מאוחדת. שכן המקומיים, האמנים שעזבו את ארצם, לעולם לא יכלו להיפטר לחלוטין מעמדת הקורבנות שלהם שנגרמה מפגעי התקופה. עבור המערב, משמעות הרגע הייתה יותר מדי מיתוס ויותר מדי מות קדושים, יותר מדי טרגדיה ויותר מדי צבע כהה.
אל תדאג, תזכור את האמן הצעיר קני אלאווי, שגר בדירה המשקיפה הגבול בין מזרח ברלין y מערבי, נזכר שראה את תושבי מזרח ברלינאים זורמים "כמו גל מים", אמר באמצעות מתורגמן. "חלקם היו מאושרים, אחרים פקפקו, חלקם חששו שאולי לא תהיה להם הזדמנות לחצות שוב".
כעת, כשהעולם כולו צועד לעבר מערכת אחרת, דומה מאוד אך בעלת אידיאלים שונים לזו שהגיעה לשיאה בנפילת החומה, המשימה היא להסתבך ולהשפיע על ההתפתחות הזו בצורה הכי מודעת שאפשר.
בעיצומו של שבר תרבותי היה גם חלל שכאילו דורש להתמלא, ובתנאים אלו פרחה האמנות שכל כך השפיעה על עלייתו ונפילתו של העולם. חומת ברלין, שהייתה לה השפעה מתמשכת על התרבות הפופולרית, השפעה שמורגשת עד היום עשרות שנים לאחר נפילתה.
בין אם בוחנים את תצפיות המזרח, המערב או התוצאות של האיחוד מחדש, זה נשאר נקודת קסם וממריץ עבור יצירתיות במהלך השנים החומה עמדה ומאז קרסה.