שנות ה-1950 היו עשור של רנסנס ספרותי שבו התרחש הדו-קיום של שני דורות שלאחר המלחמה ברצף, שהם דור שנות ה-40 וה-50.
כך הוא נולד קבוצה של סופרים וסופרים מסומנים היטב על ידי מלחמת האזרחים בספרד ושהם בחרו בסוג ספרות אסתטי ואינטימי יותר הרחק מה שירה חברתית: דור ה-50.
למרות שזה לא ידוע כמו זה של 98 או 27, אנחנו יכולים לדבר על זה דור אמצע המאה, או דור ילדי המלחמה, כאחד החשובים בהיסטוריה.
דור זה מורכב מקבוצת סופרים שמקורם הספרותי הוא מלחמה. מחברים שמעל הכל השתמשו בשירה כדי להיות מסוגלים להעביר את רגשותיהם, רעיונותיהם ורגשותיהם.
זהו סוג של שירה ופרוזה שמתאפיין בא איכות ספרותית מעולה אלא גם בגלל ההיבט החברתי המסומן כל כך שמסתירים את הפסוקים שלהם.
בעבודתם של עטים אלו, היה נפוץ מאוד להשתמש בשפה אינטימית ורפלקטיבית המזמינה אותנו להרהר ולהעריך את מה שקרה בשנים האחרונות. ספרד.
לכן, מחברי ה הדור של 50 הם מתחילים מריאליזם חברתי, מא ספרד הרוס שבו חיו וגדלו; מאותה סיבה, הביקורת החברתית ספוגה מאוד בטקסטים של סופרים אלה, שמעל הכל מבקרים את החיים הפוליטיים והחברתיים שלאחר המלחמה.
עם זאת, למרות הביקורת, הסגנון הספרותי של הטקסטים מעודן, כלומר אינו נופל לדיבורים או וולגריות, שכן הכותבים רוצים להעצים את האסתטיקה של האמנות.
מאפייני דור 50 '
המאפיינים הבולטים של הקבוצה הם כמה, אך אחד מהם הוא חשיבות השפה, שכן, בניגוד למשוררים החברתיים, הם ניסו לשחזר את הפן האמנותי והאסתטי של יצירותיהם, ומסיבה זו הם בוחרים לירי. שפה, זהיר ומסודר
מבלי להפוך לאקדמיה, השפה זהירה הרבה יותר מזו של המחברים הקודמים.
גם נושאים פילוסופיים היו קבועים, שכן המחברים של קבוצה זו משקפים סוגיות אנושיות ופילוסופיות באמצעות שימוש בשפה אינטימית.
פרט נוסף שבולט הוא ההשפעה של דור 27, למשל, של גוסטבו אדולפו בקאר, לכן, אנטוניו מצ'אדו, אמת המידה של הקבוצה, מאשרת שהרף האתי והאסתטי הוא זה שנותן לקבוצה מילים זהירות ויקרים כל כך.
מאפיין נוסף הוא שהם מטפחים סוג של ליריקה אינטימית שעניינה הרהורים מטפיזיים ופילוסופיים. הם מתרחקים מהשירה האתית והחברתית כדי להיכנס שוב לעומקו של המשורר.
כותבי הקבוצה
כמה מהשמות הבולטים בקרב מחברי דור ה-50 הם חיימה גיל דה בידמה, חוסה אגוסטין גויטיסולו או כרמן מרטין גייטה.
יש ויכוח אם חוסה היירו הוא חייב להיכלל בתוך הדור הזה שכן הוא היה סופר מבוגר יותר משאר המשתתפים, אך חלקו את אותם מאפיינים אידיאולוגיים וסגנוניים.
הסופרים של דור ה-50 מסווגים בדרך כלל כדלקמן:
בית הספר של ברצלונה: קרלוס בראל, חיימה גיל דה בידמה, חוסה אגוסטין גויטיסולו, אלפונסו קוסטפרדה, חיימה פראן, חואן מרסה, גבריאל פרטר והמבקר חוסה מריה קסטל.
בית ספר מדריד: איגנסיו ויוזפינה אלדקואה, רפאל סאנצ'ס פרלוסיו, אנחל גונזלס, קלאודיו רודריגס, חואן גרסיה הורטלנו, חסוס פרננדס סנטוס ואנה מריה מאטו.
קולקטיב אנדלוסי: אקווילינו דוקה, חוסה מנואל קבאלרו בונלד, מריה ויקטוריה אטנסיה ואחרים), ודמויות משוחררות כמו אנחל גונזלס, חוסה היירו, חוסה אנגל ואלנטה, אנטוניו גאמונדה וחוסה מנואל קבלרו בונלד.
פוטיסטה: קרלוס אדמונדו דה אורי, פרנסיסקו נייבה, גלוריה פוארטס ואנגל קרספו.